בלוג | עו"ד ליאב גפן

בלוג | עו"ד ליאב גפן: תפקידי המנהל הכללי - חלק 1

2010-06-15T23:07:00.000+03:00

בלוג עו"ד ליאב גפן: תפקידי המנהל הכללי - חלק 1

הקמת מערכת הפצה ושינוע לוגיסטי InHouse

2009-08-12T14:30:00.009+03:00

קרוב לשנתיים שהתחבתי בשאלת מערכת ההובלות של שמרת הזורע. האם להתבסס על מיקור חוץ (outsourcing) כמקובל בענף הרהיטים ובכלל או לרכוש מערכת הפצה ושינוע.מן המפורסמות היא האמירה "do what you do best, we'll do the rest", לפיה מה שאינו בעסקי הליבה של החברה צריך להיות במיקור חוץ, זוהי הרוח הנושבת בכל ספרי הניהול, אך השאלה מהם עסקי הליבה של החברה ומכאן מה יבוצע על ידי העסק עצמו ומה באמצעות מיקור חוץ הינה מורכבת יותר.

לא בכל יום מחליטה חברה שעיסוקה הוא בתחום הרהיטים ועיצוב הבית להקים מערכת הפצה ושינוע לבתי לקוחות עצמאית. ליתר דיוק, אף למיטב ידיעתי לא קיימת מערכת מקבילה בחברות אחרות, דבר שמחדד את הסוגיה: מה נכון יותר ? ובמרכזה הדיון האם עסקי הליבה של החברה הם רהיטים או שעסקי הליבה הם קמעונאות.

זה מקרוב ולאחר עבודת מטה מקיפה שכללה מחקר וניתוח במחלקת האסטרטגיה של החברה, הגעתי לכלל דעה, כי הממשקים שלנו עם הלקוחות הם בסניפים ולאחר מכן בשלב אספקת הרהיטים. מהמחקרים עלה, כי בעבור הלקוח קבלת הרהיטים היא מעמד של התחדשות, הלקוח רוצה להיות במרכז ובעל ציפיה לפגוש במעמד קבלת הרהיטים והרכבתם בביתו את מיטב אנשי המקצוע של שמרת הזורע, הלקוח דורש איכות ולשירות ברמה הגבוה ביותר. הלקוח קנה רהיט בסניף ורוצה לקבל תחושה, כאילו הגיעו אליו במיוחד ורק אליו עם הרהיט שלו על-מנת לתת לו את השירות הטוב ביותר. על-מנת להגיע לסטנדרטים כאלו גבוהים הבנו בחברה שיהיה עלינו לחולל רפורמת ליבה בכל מערך השינוע וההפצה שלנו. ויש להבין, כי בכדי להגיע לרמה כזו נדרשת ממוביל הרהיטים מיומנות בעץ ובבדי ריפוד, יכולות טכנית ומקצועיות וגם יכולות אמוציונאלית בתחום עיצוב הבית.

בדיון האסטרטגי היו גם קולות אחרים, שטענו ובצדק שעסקי הליבה של החברה הינם בתחום הרהיטים ועיצוב הבית וכי מיומנויות הובלה נמצאות מחוץ למעגל הטבעי של העסקים ועדיף לעשותם במיקור חוץ כמו שנהוג במרבית החברות בארץ. בסופו של יום ולאחר תקופה ארוכה של עבודת מטה ודיונים אסטרטגיים מורכבים הגעתי לכלל דעה שעלי "לשחות נגד הזרם" ולרכוש יתרון תחרותי בתחום הובלות הרהיטים ולהעמיד את נושא המפגש עם הלקוחות בראש סדר העדיפויות. לצורך כך רכשה החברה את הפעילות של חברת הובלות וותיקה ומובילה ומיזגנו אותה לתוך החברה על-מנת לשלוט במערך ההפצה לבתי הלקוחות. בדרך זו, המובילים, שהם עובדי החברה, הם אלו שנפגשים עם הלקוחות והם אלו שמחוייבים ללקוחות ולשירות הטוב בשם החברה.

רמת השירות נבחנת מדי יום באמצעות סקרים מיוחדים וניהול קפדני. רכשנו צי משאיות חדש וממותג וכל פרמטר נשקל בקפידה: הופעת המובילים, הציוד שלהם, הכרזות על המשאיות, הסדר והניקיון, אדיבות ושירות ללקוח. למיטב ידיעתי, מרבית החברות הקמעונאיות בתחום עיצוב הבית משתמשות רק במיקור חוץ אך מנגד אני מאמין, שהשירות ללקוח, בין היתר בנושא ההובלה וההרכבה של הרהיטים מעניק לה יתרון תחרותי ועדיפות על-פני השוק באיכות השירות. אני יכול להעיד שהקפיצה ברמת השירות היא מעבר למצופה.

הקמה של מערכת כזו אינה קלה כלל ובנסוף לניהול השוטף של שמרת הזורע, למדתי שיש ימי טיפול, ביטוחים, דלק, אגזוזים וגלגלים ספייר, אבל בראיה לאחור בהשוואת היתרונות והחסרונות, המהלך הצליח יפה ונתן לשמרת הזורע יתרון תחרותי בתחום.

קישור למאמר שהתפרסם בנושא באתר news1

הגדרת תפקיד המנהל הכללי - חלק 3

2009-08-01T15:13:00.002+03:00

המשך ...

3. איתור של חסמים, כשלים, צווארי בקבוק ופתרונם:
המנהל הכללי חייב לפנות לעצמו זמן רב ככל האפשר, בו יוכל להשקיע בבדיקה של התנהלות החברה כולה, שכן הוא היועץ הארגוני הטוב ביותר לעצמו. לאתר היכן ההתנהלות של הארגון "חורקת", היכן יש לשפר. השאיפה היא להבין את מכלול התהליכים המתרחשים בחברה, לבחון אותם לעומק, לוודא שהם מגשימים את מדיניות החברה ולבדוק האם הם עושים זאת באופן היעיל והטוב ביותר.

הטכניקה לבצע זאת מתחילה במיפוי כל התהליכים העיסקיים בחברה, לאחר מכן קביעת סדרי עדיפויות ולבסוף ירידת המנהל הכללי לרזולוציות של התפקיד הספציפי, כולל ניהול ישיבות ודיונים על התהליך ובחינת התהליכים עם כל המעורבים. הפתרונות יגיעו בדרך כלל מהמשתתפים בדיונים המצויים בעבודה השוטפת ומתמחים בה טוב יותר מהמנהל הכללי, אך תפקידו של המנהל הכללי הינו לעורר אותם לחשיבה יוצרת ולמצוא פתרון נכון יותר לתהליך.

4. משאבי אנוש:
חברה בנויה מאנשים והם אלו שבהם תלויה הצלחת החברה או למצער כישלונה. לנהל חבר בני אדם אינו דבר של מה בכך. ראוי, כי נושא רגיש כל-כך יהיה באופן שוטף על שולחנו של המנהל הכללי ושזור בכל נימי נפשו. מנהל כללי שישאף להשגים והצלחה ללא עובדיו – לא יצליח.

מנהל כללי שמצליח להחדיר באחרון עובדיו את ההבנה מה כל אחד צריך לעשות תוך הזדהות העובד עם תהליך העשייה וההבנה הכללית של הרעיון המרכזי, תגרום בהכרח לעשייה של העובד להיות יעילה, נכונה וממוקדת יותר לתועלת החברה.

יפה לספר את המשל על החייל שנתפס ללא גומיות בנעליו וקיבל עונש מהרס"ר לצבוע את כל שולי המדרכות בסיד לבן. כשם שגומיות הנעלים נועדו להגן על החייל מכניסה של זוחלים ארסיים לתוך מכנסיו, כך צביעה של שולי המדרכות בסיד מונעת עליה של מזיקים למדרכה, שהסיד עבורם הוא חומר רעיל. הנמשל הוא, שכשהרעיון המרכזי ברור והוגדר קל יותר לכל אחד ואחת מצוות העובדים להתחבר לעשייה ולבצעה על הצד הטוב ביותר.

העובדים מיסודם הם בעלי מוטיבציה ורוצים לבצע תפקידם. לעיתים המנהלים עצמם הם אלו שחוטאים בכך: לא בנו את תפקידו של העובד בצורה ברורה ומסודרת על הצד הטוב ביותר ושלא הבהירו לעובד את הרעיון המרכזי של החברה. עובד שעבר עם מנהלו את התהליך הנ"ל ברוב המקרים יבצע את תפקידו בצורה ראויה וטובה, יותר לאין שיעור מכל מצב אחר.

אחד הדברים הקריטיים בכל הקשור ליחסי אנוש היא ההבנה שמקומו של המנהל הכללי, יהיה במקום בו הוא נדרש אליו ביותר ולרוב מדובר במקום שבו יש כשלים, חולשות או אי הצלחות. למרות שקל ונעים יותר להתחבר לעובדים המוכשרים, המצליחנים, להתרועע עימם ולדברר את הצלחותיהם, הרי קריטי יותר דווקא לחזק את החוליות החלשות יותר באירגון. חברה בריאה, הינה חברה שקיימת בה שאיפה מתמדת ליישור קו קדמי בכל החטיבות וליישור קו קדמי בתוך החטיבות, כאשר מקומו של המנהל הכללי יהיה במקום הדורש הכי הרבה עזרה ותמיכה במערכת וזאת על מנת ליישר קו, עם החטיבות החזקות יותר.

בכל הקשור לניהול הכפופים יתן המנהל הכללי דגש מרכזי לשיטה ה- System, אשר, חייבת להיות יותר חזקה מהפרט, מוכשר ועילוי ככול שיהיה. אסור לחברה לפעול, כשהיא מתבססת על אדם ולא על התפקיד, אסור לחברה לפעול מבלי שהעובדים יוכלו להחליף האחד את השני במספר תפקידים. כך לא יווצרו בחברה צווארי בקבוק פונקצוינאלים, בהיבט שיכול לסכן את החברה ויכול להזיק לעובד.

המנהל הכללי חייב לוודא באופן אישי, כי הידע והיכולות חייבים להיות שייכים למערכת ולא לפרט ולכל אדם באירגון יש מחליף בכל רגע נתון, מבלי שהדבר יגרום לזעזועים. בחברות מסויימות בארצות הברית, מקובל להוציא מנהלים לחופשות פתע יזומות על מנת לבדוק האם המערכת מתפקדת כראוי גם כשהם אינם שם. במידה וכן, אזי עשה המנהל את עבודתו כראוי, במידה ולא, יוסקו מסקנות אישיות נגד המנהל.

המנהל הכללי ישאף, לערוך סבבי שיחות בלתי פורמאלים עם מרבית העובדים בחברה לפחות אחת לשנה. דווקא במישור האישי, לעיתים קל יותר למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות אישיות, מעבר לעבודה, דבר שיעניק לעובד תחושה אמיתית של בית חם ושייכות, מעבר למסגרות השכר, שלעיתים הן נוקשות או מגובות בהסדרים כללים.

5. תקציבים ופיננסים:
מנהל הכספים באירגון ירכז תחת ידו את כל הנושאים הקשורים לתקציבים ולפיננסים וראוי שיהיה בעל רקע בתחום זה. יחד עם זאת, כל פעולה מערבת בתוכה שיקולי תקציב ולכן לפני כל פעולה, פרוייקט או מטלה יוועץ המנהל הכללי עם מנהל הכספים שלו.

6. אחריות שאינה בסמכות ישירה של הכפופים:
כל הפרטים שלא הוגדרו לעיל ואינם בהגדרת התפקיד של החטיבות השונות יטופלו על ידי המנהל הכללי. על המנהל הכללי להיות ער לכל אורך הדרך לנושאים שאינם מטופלים וצריכים תשומת לב, לרוב כי לא הוגדרו תחת סמכותו של מנהל תחום ספציפי.

נושא אחריות השארית ירוכז בדרך כלל על ידי לשכת המנהל הכללי או העוזר האישי של המנהל הכללי, שחייבים להיות ערים לדברים אלו, שאינם נכנסים בגדר האחריות של אחת מהחטיבות התפעוליות של החברה ולהעבירם להכרעת המנהל הכללי.

אם מדובר בעניין חד פעמי, שדורש הכרעה יטפל בכך המנהל הכללי בעצמו או יעביר זאת לגורם הרלוונטי, אך כאשר מדובר בעניין רב פעמי לרוב יהיה ראוי לבחון מיהו מנהל התחום הספציפי שיטפל בכך או שמא אולי יש לבצע שינוי במבנה האירגוני של החברה.

תפקידי המנהל הכללי - חלק 2

2009-07-25T20:52:00.003+03:00

המשך ...

מעבר למטרה המרכזית: "הניהול השוטף של החברה באופן שיגשים את מדיניות חבר המנהלים של החברה בדרך היעילה והטובה ביותר", ישנם מספר תחומי אחריות מרכזיים, עליהם אמון המנהל הכללי:

1. סיוע לחבר המנהלים בבניית חזון, מטרות מרכזיות ואסטרטגיה ארוכת טווח:
החזון הינו הרעיון המרכזי של החברה. ללא חזון, והגדרה מפורטת של מטרותיה, החברה לעולם לא תממש את הפוטנציאל הגלום בה. חזון אינו תוצאה, הוא תעודת הזהות הייחודית של החברה, הסיבה המרכזית המגדירה את הקיום הראוי שלה.

כך למשל מגדירה את עצמה ענקית האינטרנט גוגל: "המשימה של גוגל היא לארגן את המידע העולמי ולהפוך אותו לזמין ושימושי בכל העולם". המבחן הוא לא בניסוח יפה יותר או פחות של משפט מאתגר, אלא בכך שאחרון העובדים בחברה, הזוטר ביותר, מכיר את המשימה המרכזית של החברה, מחובר אליה ומאמין בה, שהיא ראויה, אמיתית וכנה וניתנת למימוש ולעולם החברה תשאף לממש אותה.

מטרה מרכזית אמורה לשקף כל מצב בשוק. הרי גם אם יש מיתון תמשיך גוגל לחתור לקיום מטרת העל שלה, מיליוני הגולשים והכנסות העתק, הן תוצאתיות לפעולותיה של גוגל למימוש החזון שלה.

החזון הוא נייר הלאקמוס הניהולי בידיו של המנכ"ל, לפיו הוא יכול לשפוט לכל אורך הדרך האם הפעולות הננקטות בחברה מתאימות למדיניות שנקבעה עם חבר המנהלים. הוא צריך להקפיד ולראות את כל התוכנית ואת כל הרעיון המרכזי וכך הוא יהיה בטוח, שכל אחד בחברה מניח את אבני הבניין במקום הנכון. בנוסף, אחת לתקופה, יבחן המנהל הכללי יחד עם חבר המנהלים את האסטרטגיה, מימושה ובעיות (אם יש) בביצוע.

השיתוף של המנהל הכללי בישיבות חבר המנהלים הדנות בחזון ובמטרות, אינה הכרח, אך יש בה יתרונות רבים, החל מהיכרותו של המנהל הכללי את החברה, את יכולותיה, את מצב השוק ועובר לכך, שבסופו של דבר הוא יהיה האיש שיידרש לנהל את החברה ביום יום, באופן שיגשים את המדיניות ארוכת הטווח של החברה.

מנהל כללי שמנווט את החברה ללא חזון, ללא מדיניות וללא מטרות מרכזיות משול לקברניט של כלי שיט ללא מנוע וללא מפרשים במים סוערים, לפיהם תתגלגל החברה לאן שהגלים יישאו אותה. במקרה זה, אין מדובר במנהל כללי, כי אם במכבה שריפות כללי שתפקידו למזער נזקים עד ש...

2. ניהול הכפופים, תוך מתן דגש לממשקי העבודה בינהם:
החלוקה לחטיבות תפעוליות, חייבת לתמוך ברעיון המרכזי של החברה. לכל אורך החלוקה, השאלה החשובה ביותר היא האם המבנה הארגוני תומך ביכולת החלטות אפקטיביות ומקצועיות. בראש כל חטיבה יכהן לרוב סמנכ"ל והוא חייב להיות מבחינת המנהל הכללי האוטוריטה העליונה בתחום אותו הוא מנהל.

כאשר הסמנכ"ל מכין תוכנית עבודה או מתמודד עם דילמה ומביא אותה לפתחו של המנהל הכללי, השיפוט של המנהל הכללי יבחן את התהליכים, הדרך בה הוכנה תוכנית העבודה או הדרך בה התמודדו עם הדילמה ולא עם התוצאה עצמה.

הגדרה זו נתמכת בתוך עצמה מהגדרת תפקידו של המנהל הכללי ומהבנת תחומי האחריות של הסמנכ"לים. חזקה היא, שהסמנכ"ל הינו אוטוריטה ראשית בחברה לתחום הספציפי אותו הוא מנהל ומנגד, המנהל הכללי, יכול שיהיה לו ניסיון בנושא, אך הוא אינו מנהל תחום ספציפי ואינו בעל התמחות בתחום זה.

כך למשל, כאשר בוחן המנהל הכללי ספר תקציב, שמוגש לו על ידי מנהל הכספים של החברה, השיפוט הניהולי יתמקד בשאלות כגון: מי היה מעורב בהכנת ספר התקציב? כיצד הוכן ספר התקציב? האם רואה החשבון של החברה אישר את נכונות המספרים? מה היה היחס לשנה שעברה? לשנים עברו ? האם נלקחו בחשבון כל הפרויקטים העתידיים? המנהל הכללי עצמו לא יהיה זה שיכין את ספר התקציב, גם אם יתברר שמנהל הכספים נדרש להכין ספר תקציב חדש וגם אם הנושא יחזור על עצמו. במקרה כזה יתכן והמסקנה תהיה בעיתיות בהתנהלות עם מנהל הכספים, ולרגע לא שעל המנהל הכללי להכין את ספר התקציב בעצמו.

המנהל הכללי יבחן כל פעילות שמובאת לאישורו או שנבנית על בסיס הנחיותיו, כי היא מקדמת את הגשת המדיניות המרכזית של החברה ועל פי האסטרטגיה של החברה (ראה סעיף 1).

ראוי שהמנהל הכללי יוודא, כי הסמנכ"לים המכהנים תחתיו, יעניקו את אותה האוטוריטה גם לכפופים להם, כלומר – ילמדו את הכפופים להם את תורת הניהול ויחדירו אותה לחטיבה שלהם, כאילו הם המנהלים הכללים בתחום שלהם. לרוב יבחן המנהל הכללי את התהליכים לפחות ברמה אחת מתחת לסמנכ"לים ואילו הסמנכ"לים ידרשו לבחון את התהליכים לפחות ברמה אחת מתחת לאלו הכפופים אליהם וחוזר חלילה.

הנקודה הקריטית ביותר בניהול הכפופים הינה נקודות הממשק בניהם. פעולות רבות שמבצעת החברה משיקות לעיתים לתחום נוסף ולעיתים למספר תחומים. לרוב יתגבשו נהלי עבודה מסודרים בנקודות ממשק אלו, אך טוב ונכון יהיה אם המנהל הכללי ישקיע זמן, מחשבה ויתר תשומת לב לאותן נקודות הממשק.

ככול שיהיו חילוקי דעות בין הסמנכ"לים, יועבר הנושא להכרעתו של המנהל הכללי. ראוי שההכרעה תתבצע בתום דיון מסודר בו העלה כל אחד את עמדותיו, דעותיו וההשלכות. כאן נדרשת יכולת להכריע - ככל שהכרעותיו של המנהל הכללי יהיו ברורות יותר, מדודות יותר ושקולות יותר, כך הן יתקבלו בצורה נכונה בארגון.

תפקידי המנהל הכללי - חלק 1

2009-07-09T22:17:00.002+03:00

* הכותב הינו עורך דין במקצועו, בעל תואר שני בניהול ומשמש בשנים האחרונות בתפקיד המנהל הכללי של רשת "שמרת הזורע" ובתפקיד דירקטור במרכז ללימודים אקדמים "כרמל".

לאחר הליך ארוך של קודיפיקציה אירגונית ובשמו העממי אוגדן נהלי חברה. כאשר נתכנסו להגדרת תפקיד המנהל הכללי התוודעתי כי לעיתים הברור מאליו, אינו ברור דיו. קל יותר להגדיר את תפקידיהם של המחסנאים, המובילים, אנשי המכירות, הגרפיקאים וכיו"ב ... והרבה יותר קשה להגדיר תפקיד כללי כמו תפקידו של המנהל הכללי.

דבר נוסף - העיסוק של החברות, מסיבות שונות, מתמקד בתחומי הקצה, במודל בוסטון, נכסיות מותג, חווית לקוח, אוקינוס כחול/אדום וכיו"ב ... ומעניין שדווקא סוגיות הליבה - הבסיס להקמתו של העסק ולניהולו השוטף אשר נראים ברורים מאליהם, דווקא שם נופלות רוב החברות.

לקחתי על עצמי לכתוב את הגדרת תפקידי המנכ"ל. מדובר בהגדרת תפקיד רחבה המתאימה לכל ארגון, בין אם יצרן, תעשיין, יבואן, קמעונאי, נותן שירותים ועוד ... ההבדל בהגדרות התפקיד יהיה שולי ובעיקרו יהיה תוספת לדגשים ספציפים, שהאסטרטגיה העיסקית של החברה מחייבת אותם והמנהל הכללי של האירגון בחר להעניק להם את כובד משקלו.

שם התפקיד:
שמו של התפקיד "המנהל הכללי".

כשמו כן הוא כללי. המנהל הכללי אינו אמון על שום תחום ספציפי. מנהלי תחומים יהיו הסמנכ"לים לרוב. המנהל הכללי הוא המנהל של הסמנכ"לים. החלוקה המקובלת היא של הגדרת מאקרו הלוקחת בחשבון את סך הרכיבים אל מול ניהול מיקרו שלוקח בחשבון תחום מסויים ומוגדר. מנהל כללי שלוקח לידיו ניהול של תחום ספציפי, עלול לחטוא בטווח הארוך לתפקידו כמנהל כללי.

המטרה המרכזית:
הניהול השוטף של החברה באופן שיגשים את מדיניות חבר המנהלים של החברה בדרך היעילה והטובה ביותר.

ליבת ההגדרה הנ"ל מצויה בחוק החברות בפרק על "המנהל הכללי". הרעיון המרכזי של התפקיד, הינו הצבת אורגן מרכזי בראש האירגון, שיבצע תאום וסינכרון בין מנהלי המחלקות הספציפיים / הסמנכ"לים באירגון וכל זאת לאור תוכנית על / מדיניות, באופן שסך כל הפעולות היומיומיות והשוטפות בחברה יגשימו את המטרה המרכזית שלה, שנקבעה על ידי בעלי החברה או נציגיהם בחבר המנהלים של החברה.

מדיניות החברה, האסטרטגיה העיסקית, המטרה, החזון אינם עניין של מה בכך, אלא הם-הם נייר הלאקמוס הניהולי לפיו מכריע המנהל הכללי ביומיום מה הם הפעולות שמבצע האירגון או שהוא רוצה לבצע ואם הן מגשימות את המדיניות שנקבעה על ידי חבר המנהלים, כאשר תפקידו של המנכ"ל לנווט את החברה על ידי לקיחת הכרעות בהתאם לכך.

משמעות התיאור – 'בדרך היעילה והטובה', הינה בחינה מתמדת של ההליכים והניהול השוטף באופן שיגשים את המדיניות, וכן לשאול תמיד האם ישנם הליכים ו/או שינויים שיגרמו לכך, שזה יתבצע טוב יותר. לרוב ההתייחסות המקובלת בהיגד זה הינה חובתו של המנהל הכללי לארגן את המבנה האירגוני של החברה, באופן שיהיה הנכון, הכלכלי והיעיל ביותר ויסייע בידי המנהל הכללי בניהול השוטף לאור החזון, המטרות והאסטרטגיה שנקבעה.

מציאות היומיום דווקא מלמדת, שרבים המנהלים הכללים, שאינם שמים מספיק דגש בנושא זה ולא בכדי טבע ד"ר יצחק אדיג'ס את המשפט "תראה לי את המבנה הארגוני של החברה ואני אגיד לך מה האסטרטגיה שלה", אשר משקפת בפועל מצב מצוי ולא רצוי.

כפיפות:
המנהל הכללי כפוף לחבר המנהלים של החברה. המנהל הכללי ידווח מעת לעת ליו"ר חבר המנהלים ולועדת הביקורת, ככל שידרש על כל נושא שידרש.

חזון החברה - על רגל אחת

2009-06-09T13:45:00.002+03:00

ב-24/06/2009 התקיימה הועידה השישית לעסקים קטנים ובינוניים בישראל. הוועידה, שהיא הכנס הגדול ביותר בתחום ה- SMB לקידום עסקים קטנים ובינוניים, עסקה בפתרונות פיננסיים וטכנולוגים עבור עסקים. לדברי באי הכנס, עמדה לי הזכות להיות אחד הדוברים הבולטים בכנס, מתוקף תפקידי כמנהל הכללי של רשת "שמרת הזורע". בין שלל הרצאות שהתייחסו דווקא לשירותי מיחשוב מרוחקים, קמפיינים אינטראקטיבים ומודלים מורכבים של אסטרטגיות במשבר, בחרתי לדבר דווקא על הליבה המרכזית של החברה, הרעיון, המשימה העיקרית.

בתום הועידה, נשאלתי האם העיסוק בחזון החברה אינו ברור מאליו, השבתי: המדיה חייבת להיות תואמת למדיום. כאשר הפלטפורמה הינה נאום קצר במסגרת ועידת ישראל לעסקים בינוניים וקטנים, אזי העיסוק באסטרטגיות קצה הוא מאד מעניין אך לרוב נשאר בגדר תיאוריה. לעסק הקטן אין את המשאבים לעסוק באסטרטגיית האוקיינוס הכחול למשל. הבעיות המרכזיות נמצאות דווקא בשאלות הכי בנאליות, בשאלות שנמצאות בליבת האירגון. דוגמא טובה לכך היא בית קליה קטן, שהוא גם עסק משפחתי. יכול להיות שהם שכרו בעבר יועץ עסקי שכתב חזון יפה שתלוי עד היום במסדרון.. אבל זה בסך הכל נייר.

למה הכוונה - חזון ?

הכוונה היא למהותה של החברה. נחזור לבית הקליה: האבא, שייסד את העסק רוצה דבר אחד, הדוד, שהגיע כשותף של האבא, רוצה דבר אחר, והעובדים בכלל לא מבינים מה רוצים מהם. לאן יגיע עסק כזה ? מה תכליתו ? יכול להיות שזה מאוד ברור מאליו אבל זו הבעיה. מרבית העסקים בישראל, גם אם זה נתון עצוב אינם מנוהלים הם מתגלגלים.

מדוע חברות צריכות רעיון מרכזי או חזון או משימה ? האם חברה לא יכולה לפעול בלי חזון ? האם כל חברה צריכה חזון ? ומה קורה כשאין ? ניתן לסקור עשרות דוגמאות שונות, אך דווקא הנוח ביותר להדגמא יהיה הצבא. צה"ל הוא האירגון המנוהל הגדול ביותר בישראל, כולנו בעלי מניות בו, מרביתנו עבדנו בו תקופה של מספר שנים ויש לנו נגישות אליו. יש הרבה צבאות בעולם, אבל מה הופך את צה"ל לאחד הצבאות הטובים ביותר? התשובה, לשיטתי נמצאת בערך המרכזי של תורת הלחימה והוא "אחדות המטרה".

לא כל חברה שיש לה חזון ברור ומוגדר תהפוך ל"ביזנס", אבל בוודאות חברה, שאין לה את זה, שמטרותיה אינן ברורות לעולם לא תהפוך לכזו. כל אחד מכיר את דו"ח וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השניה. אחת הבעיות העיקריות על פי חברי הוועדה הן: "בעיות בהגדרת מטרות העל, העדר ראיה אסטרטגית, שינוי תכוף של היעדים". די בכך שאזכיר שלמבצע הקרקעי ביומיים האחרונים קראו "שינוי כיוון מס' 11″ (ע' 377 לדו"ח). דבר המלמד כי גם הצבא הטוב בעולם, מתחיל להתבלבל כשהוא לא בדיוק יודע לאן הוא רוצה ללכת. אינני נכנס כאן
לניתוח הלחימה אלא למשמעויות של העדר "אחדות המטרה".

כדי לחדד את ההבדל שבין "להתגלגל" לבין "לנהל" אפנה לאחד הציטוטים האלמותיים מתוך ספר הילדים "עליזה בארץ הפלאות":

"חתול" שאלה עליזה, "התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת?"
השיב החתול: "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע".
ענתה עליזה: "לא כל-כך איכפת לי לאן".
השיב החתול: "אם כך, זה ממש לא משנה באיזו דרך תלכי".

בלי המטרה / החזון / האסטרטגיה ניהול העסק הוא בערך כמו להגיע לתחנה המרכזית בת"א ולעלות על אוטובוס בלי יעד ובלי תוכנית. הרפתקאה מעניינת אולי תהיה, אבל העסק יתגלגל ויתנהל לו עד שיגמר הדלק ומה אז?

אז מה עושים הלכה למעשה?

בודקים בזכוכית מגדלת את האסטרטגיה. שואלים שאלות קשות. לאן רוצים ללכת? מהן המטרות? מהו החזון? איך רוצים להגיע לשם? מה אנחנו עושים או נעשה כדי להגיע לשם? וכו' ... אני מאמין גדול בחזון שאנשי החברה עצמם קובעים. ניתן תמיד להעזר בייעוץ חיצוני, אך אסטרטגיה צריכה להכתב בדם ליבם של בעלי ועובדי החברה, כזו שהם גם יוכלו לממש לטווח הקצר והארוך.

מנכ"ל מבשל / כתבה מדה-מרקר וויק 26/03/2009

2009-05-17T21:41:00.007+03:00

מאת שרית מנחם תצלום: יעל אנגלהרט

ליאב גפן נכנס בתחילת השנה לנעליים גדולות. אריה ויסמן, המייסד והבעלים של רשת הרהיטים שמרת הזורע, פרש מניהול הרשת והעביר לו את השרביט. למרות הקילומטרז' הקצר וגילו הצעיר גפן כבר מרגיש את השינוי בארגון ("אין אבן שלא הפכנו"). בשלושת החודשים שחלפו מאז שמונה לתפקיד הוביל גפן שינויים באסטרטגיית החברה ("חלוקה לחטיבות תפעוליות, השקת אתר אינטרנט, מיצוב ומיתוג החברה"). ועדיין, הוא אומר, יש המון עבודה. "על אף שזאת שנה קשה, אנחנו לא עוצרים".
למה אתה מבשל? "הבישול הוא הזדמנות לזמן איכות משפחתי, במיוחד עם רעייתי ניצן, שמאוד אוהבת לבשל יחד".
מתי אתה מבשל? "בעיקר בחגים, שבהם אני מנסה לשמור על גחלת הבישול האפגני, שאותו למדתי מאמא שלי שלמדה מסבתי ומסבתא רבא, אשר נולדו באפגניסטאן וגדלו בשכונת הבוכרים בירושלים".
מה לקחת מבית אמא? "אמא שלי טבעונית, ולכן לפעמים בישלה לנו בלי לטעום. היא הנחילה לנו את אהבת הירקות והפירות הטריים כבסיס לכל ארוחה. היא מכינה כדורי גבינה אפויים, נקניק שוקולד ופיצות קטנות".
מה מבשלים בבית? "קדרות בשר עם ירקות שורש, סיניה, דגים בתנור או על גחלים, אורז בגרסאות שונות, מרק בצל והרבה מרקים שמבוססים על בטטות".
סדר יום קולינרי: "בבוקר אני אוכל גרנולה עם חלב ופירות. בצהריים אני אוכל חזה עוף או קציצות דגים עם אורז וסלט ירקות. את ארוחת הערב אני סועד עם המשפחה: ירקות, גבינות ולפעמים גם ביצים".
מי עושה קניות בבית? "אני, לפי רשימה שניצן מכינה".
מצרכים מועדפים לקנייה: "ירקות, גבינות ויין אדום".
הכי אוהב לאכול: "ירקות טריים, גבינות וזיתים".
מאכלים מוקצים: "עוגת גבינה".
מסעדה מועדפת: "מסעדת הדגים 'אורי בורי' בעכו".
מהי פילוסופיית הניהול שלך? "ממנכ"ל טוב נדרשים כישורים ויכולות אישיות גבוהות מאוד לצד יכולות ניהול. ליבת הניהול היא היכולת להנהיג את כל העובדים למצוינות, יצירתיות ועשייה, תוך הגדרות ברורות, שקיפות אירגונית והוגנות".
איזה מנהל אתה? "מנהל טוב צריך כל הזמן ללמוד מכולם ובעיקר מהעובדים בארגון, שהם אנשים מנוסים, שרוצים לשפר ולייעל. אין עובדים לא טובים - יש עובדים לא מנוהלים או שתפקידם לא הוגדר בצורה ברורה".
רגע משמעותי בקריירה: "המעבר לתפקיד מנכ"ל. בשנתיים האחרונות קיבלתי מהדירקטוריון סמכויות לבצע בחברה כמה מהלכים אסטרטגיים, שיאפשרו לנו להוביל את שוק הרהיטים בישראל. זאת מחווה גדולה של אמון".
הדגים האפגניים
של ליאב (על פי מתכון של סבתא אסתר)
מצרכים: (לשישה-שמונה סועדים)
2 דגי קרפיון בינוניים (כ-1.5 ק"ג כל אחד). יש לבקש מהקצב שינקה את הדגים ויפרוס אותם לפרוסות של שני ס"מ
30 בצלצלים קטנים עד בינוניים
מים
2 כפיות מלח
1/2 כפית פלפל
אופן הכנה:
1. קולפים את הבצלצלים ופורסים אותם.
2. מניחים שכבת בצלצלים נדיבה בתחתית סיר.
3. מניחים את פרוסות הדגים על שכבת הבצלצלים בסיר ומוסיפים עוד בצלצלים ביניהם.
4. ממלאים את הסיר במים עד לכיסוי הבצלצלים והדגים. מתבלים במלח ובפלפל.
5. מביאים את התבשיל לרתיחה. מבשלים 24 שעות נוספות על אש קטנה. הדגים מקבלים צבע חום-אדמדם ומרקם פריך.

פרקי מסע / משלחת צה"ל למחנות המוות 2007

2009-05-16T21:27:00.011+03:00

טסנו לפולין במטוס חיל האוויר במדי קצונה ייצוגים של צבא ההגנה לישראל, נחתנו בפולין והתחלנו במסע (ומשא) אינטנסיבי, עמוק וכבד. לא יכולתי להניח לשאלות הגדולות שלי, בכל מקום, בכל פינה בחנתי את הגדרות, את השוחות, את הקירות, את היערות, לאן יכלו לרוץ ? היכן ניתן היה להסתתר ? איפה אפשר היה למקם צלף או להוריד זקיף ? גם הרבה מאוד שאלות טכניות ולוגיסטיות על פלוגות ההרג הנאציות , מהיכן הגיעו ? כמה אנשים היו במשמרת ? איך שלטו באנשים ? כיצד ירו האנשים ? מה עשו האחרים ? מה עושה אדם שיודע שאלו דקותיו האחרונות ? האם גם אז לא יתקומם ? כל הזמן ניקרו השאלות הגדולות במוחי, כל הזמן עסקתי בחישובים, בהסתברויות, במדידות.

בשלב מסויים המדים החלו להעיק עלי, לא יכולתי לשאת יותר את השאלות הגדולות. אני חייל קרבי, עברתי הכשרה צבאית ארוכה להילחם ולהרוג, חינכו אותי מזה שנים רבות שקוראים לי לעלות על מדים לצורך שתי סיבות בלבד: אימון לקראת מלחמה או מלחמה. אינני מכיר סיבה אחרת, אני חייל קרבי. המראות שראיתי, הקולות ששמעתי, הריחות, הבחילות, העוצמה, הייעילות, השאלות העצומות, המשא הנורא ולא הצלחתי למצוא תשובות. חיפשתי את ה- M16 שלי שאני כל-כך מיומן בשימוש בו ורציתי להרוג נאצים במחסנית שלא נגמרת.

במיידנק נחרטה בי תמונה נוראית המותירה חלל עמוק של עצב. תא הגזים, שעקב היותו קטן, ביקשו הגרמנים מהיהודים שהולכים למותם להצטופף ולהרים ידיים למעלה, שכן רוחבה של כל זרוע הוא כ- 5 ס"מ ואז כל אדם מפנה כ- 10 ס"מ וביחד יש מקום לעוד כמה יהודים ל"התקלח" ו... למות. לאורך ההיסטוריה היו מסעות הרג ואפילו השמדות עמים, אבל מעולם לא היה מסע הרג כל-כך יעיל כל-כך מדוייק, המהפכה התעשייתית של השמדות עמים, מפעל בשר להשמדה המונית, יעיל, יעילות, יעילים. השימוש בקליעים ובמכונות יריה לא היה יעיל, השואה היא שואה, כי היא סובבת סביב היעילות, הבחילה היא מהיעילות בהשמדה. פלוגות המוות הנאציות לא היו מורגלים בלחימה ובהרג וחלקם החל להשתגע ממראות הרצח והעלויות הגרמניות היו יקרות מדי. השמדה במכונות יריה היא מרעישה מאוד, ואז יש ברחנים, ואז צריך לתפוס אותם כדי שלא יוכלו להעיד את הסיפור ולגרום להתקוממויות ובקיצור בתפיסה הנאצית זו השמדה לא יעילה. יעילות זה כל הסיפור. ההונאה הנאצית שירתה את היעילות, פחות התנגדויות, אין מודעות, לא יודעים מה קורה, כל מקום מבודד, אף אחד לא באמת יודע מה הסיפור. יעילות. המפכה התעשייתית של השמדות העמים גם בהיבט היעילות שבהונאה ובהטעיה.

בביתן הזונות הפולניות באשוויץ, השלמתי עם העם הפולני, אין בי תרוניות נגדו. פולנים רבים עשו ביהודים מעשי נוולה, אך גם בעם הפולני החל תהליך ההשמדה הנאצי, ראשית תהליך השמדה מוסרי והתכנון היה להשלים את השמדת היהודים ואז להמשיך בהמדת לאומים אחרים. הנאצי לא ראה בפולני בן אנוש, אלא ראה בו עבד, שתכליתו עבודת פרך, חפץ עד כליה. זה הכל. ועבד שתכליתו כליה, שבנותיו עוברות עיקור והופכות לזונות שדה למשך מספר חודשים ואז מוצאות להורג, אינו בר שפיטה, שכן מבחינה מוסרית הוא כבר היה בהשמדה.

באשוויץ-בירקנאו נדמו כל שאלותי ונעלמו. הזעזוע הקשה מאוד. ההונאה הנאצית הייתה ששואת היהודים מומנה בעצם מרכוש יהודי ומכסף יהודי שנגזל על ידי הנאצים והשמדת היהודים בוצעה בפועל על ידי עבדי כפיה יהודים, שהשמידו את אחיהם היהודים. הכל כל כך יעיל, יעילות. הזעזוע השני נבע מהגודל והעוצמה של בירקנאו והמשמעויות הנגזרות מהגודל הזה. בירקאנו הוא מחנה השמדה ענק, שנועד לעבוד מסביב לשעון, אין בו יום ואין בו לילה, אין מדובר במחנה שנועד להשמיד 6 או 7 מיליון יהודים, מדובר במחנה ענק שנועד להשמיד מאות מיליוני בני אדם על מנת לשרת את תפיסת מרחב המחיה הגרמני. היהודים רק היו ההתחלה בתוכנית להשמדת רבע מהאנושות ושיעבוד האחרים.

שאלותי הגדולות נעלמו ובמקומם התרגשה עלי תשובה גדולה ועצובה, כל אחד ואחת מאחי, אחיותי ובני עמי, היה גיבור בדרכו ונלחם בדרכו, המערכה שנוהלה נגדם נוהלה נגדם כיחידים, כל אחד בנפרד לבדו ובגפו מול הצורר הנאצי המפלצתי, כל אחד מהם בדרכו גיבור שבגיבורים שחיי ומת בתקופה שלא ראוי היה לחיותה.

בתקופה הראשונה חוויתי סיוטים, המשא כבד מאוד. אינני רוצה מזכרת, אינני רוצה תמונה. עבדי הכפיה היו מדברים ביניהם שמי שנכנס לאוושויץ לא יצא ממנה לעולם. גם אם הצלחת לצאת פיזית, אשוויץ נכנסה לתוכך ולא תיצא מנפשך לעולם. הנקמה נעלמה, אבל משא הזיכרון כבד.

נפילת הפילוסופיה המדינית בישראל / מאמר ביקורת

2007-06-30T12:55:00.002+03:00

טענה אקדמית מקובל היא, כי בכל יום ובכל מחקר אקדמי אנו מקימים עוד לבנה ועוד לבנה בחומה הענקית של הידע המצטבר. אבל לאן הולכת החומה ? האם בקו ישר או בעקלתון ? אילו מטרות יש לה ? מי מכוון אותה ? מה אנחנו רוצים להשיג במחקר האקדמי ? לאן הולכים ? מהן המטרות ?

תפקיד הפקולטות למשפטים לעסוק בפרוצדורה משפטית, בהסדרת היחסים בין אדם לחברו ולסייע לאנשי הפילוסופיה המדינית להגות בחוקה, בחוקים ובזכויות של אדם כלפי כולי עלמא וכלפי השלטון ולהוריד דברי הגות אלו אל הכתב, טכנאות של "אותיות קטנות". אבל ישנה לקאונה בהגות המדינית וביצירת הרצוי והפילוסופים המדיניים העבירו את נכסי צאן הברזל אל הטכנאות המשפטנית של העיסוק באותיות הקטנות במקום במשפטים הגדולים.

לא יעלה על הדעת בחברה דמוקרטית שהפילוסופיה המדינית שהינה תחום מרכזי באספקלריה של החברה כולה – הוזנח על ידי מדעני המדינה! והופקר לחלוטין לטובת המשפטנים.

כך נכתב במדריך הרישום ללימודי מדע המדינה: "מטרת הלימודים בחוג [למדע המדינה] היא להקנות לתלמידים ידע שיטתי על העולם המדיני, המבנים והמוסדות המרכיבים אותו והתהליכים הפוליטיים הפועלים בו".

ואילו כך נכתב במדריך הרישום ללימודי המשטים: "המטרה העיקרית של הפקולטה למשפטים היא להכשיר משפטנים שיוכלו למלא תפקידים של עורכי דין, יועצים משפטיים, אנשי אקדמיה, תפקידים משפטיים אחרים ותפקידים לא משפטיים במגזר הציבורי והפרטי... הפקולטה מבקשת להכשיר חכמי משפט ולא טכנאי משפט... המצטיינים בסקרנות, חוש ביקורת, ידע רחב וגישה אינטלקטואלית.... להרחיב אופקים בתחומי לימוד אחרים... תוכניות משותפות עם חוגים ומוסדות אחרים...חופש בחירה... חשיפה לצדדים המעשיים..."

הצהרת מטרות וחזון של: הקניית ידע שיטתי במדע המדינה למול הכשרת חכמי משפט, מדברת בעד עצמה – מדע המדינה מגדיר עצמו כטכנאי המייצר טכנאים ועוסקים במצוי למול חכמי המשפט אשר הוגים ויוצרים הוגים שעוסקים ברצוי.

סקירה עבודות הדוקטורט והתזות לתואר שני במאגרי המידע העוסקים בתחום הפילוסופיה המדינית, לא הפריכו את את האמור לעיל. כל מחקר כשלעצמו תורם לחברה ולידע המדעי, אבל מתוך מאה אחוז משאבי מחקר שיש לנו השקענו בפילוסופיה של המדינה הושקע מרבית המחקר בשאלות יחסית זוטות. חלל אינו נשאר ריק, ואין פלא שבשאלות הגדולות והערכיות הוגיםחכמי משפט ולא פילוסופים מדיניים. לא פלא שהדבר חודר גם את מסדרונות השלטון בהם ימצאו חברי פרלמנט שזכו להכשרה של עורכי דין, בועדות הפרלמנט נמצא עורכי דין המייעצים בעניין שיטת הבחירות, החוקה והחוקים והפילוסופים המדיניים עוסקים בזוטות וסופם של העוסקים בזוטות, שיהיו זוטא.

מהו החזון ומהן המטרות של הפילוסופיה המדינית ?

להבנתי על הפילוסופיה המדינית להיות עמוד השדרה, המרכז, לב העשייה האקדמית במרקם החיים המדינתי. הפילוסופים המדיניים הם שליחי החברה באקדמיה וקיבלו את תפקיד מרכזי וחשוב ביותר של הכשרת מנהיגי העתיד וקידום החברה.

מחזונו של אבי הפילוסופיה המדינית, אפלטון (427 – 347 לפנה"ס) - למרות שהוריו הועידוהו לפעולות מדיניות ואף גילה עניין בפוליטיקה המעשית, זנח את הפוליטיקה ועזב את אתונה לאחר הוצאתו של סוקרטס להורג (399 לפנה"ס) ושאט הנפש שאחזה בו נוכח הרמה הנמוכה של הפעילות המדינית בת זמנו. לדעתו, תקוותה היחידה של הפוליטיקה הייתה, בהקמת בית ספר אשר ייעצב את הפילוסופיה הפוליטית "האקדמיה" (387 לפנה"ס). אפלטון סבר כי שלטון ראוי לשמו מחייב יסוד איתן של ידע עיוני וביקש להניח יסודות אלו עמוק ויציב ככל שניתן, שכן לשיטתו, הממשל היחיד שיכול להיחשב טוב הוא: "ממשלם של היודעים". אך היות ו- MonoArchos אינו אפשרי בחברת בני האדם, אזי לטענתו, האפשרות החליפית היחידה שהינה ראויה מתקיימת בשלטון החוק[2].

כאשר אדם שוכח מאין הוא בא יקשה עליו לדעת לאן הוא הולךהפילוסופים המדיניים שכחו את המטרה ואת החזון, התחילו להאמין בטכנאות, בישום מתודולוגיות מחקריות שמקדמות את המדע האיזוטרי, אבל מוביל לשום מקום. הפסיקו לדרוש בשאלות גדולות, בשאלות ערכיות, מוסריות. הפסיקו להכשיר אנשי רוח, הוגים, פילוסופים, אנשי ממשל, מנהיגים. הפסיקו לשאול את עצמם כיצד מקדמים את החברה שלנו, את החברה ששלחה אותם לכאן. המדע הוא בסך הכול כלי ואילו קידום החברה בה אנו חיים היא המטרה, היא החזון והיא חזות הכול.

חוזה מכללא. המבנים המכובדים בהם שוכנת האקדמיה, על כל מדשאותיה, הספריה העשירה, כיתות הלימוד, המחשוב, מאגרי הידע והמידע, הנוף הרוגע בין הים להר המיוער, כל אלה הינם רכוש החברה, האקדמיה הינה רכוש החברה. לפיכך מתקיים בין, שוכני האוניברסיטה, בין אם חברי סגל אקדמי, מנהלי, מרצים, חוקרים וסטודנטים לבין החברה חוזה מכללא. החוזה הינו ברור ומוגדר, ואינו חוזה מתנה, הסגל הינו ברי רשות באקדמיה ובתמורה עליו לשלם לבעלים(החברה בישראל) באמצעות קידום החברה, בין אם בהכשרת מדינאים, הוגים מדיניים, מרצים וחוקרים, כולל הפצת הידע והטמעתו בחברה. אדם אשר טועה לחשוב, כי גם מחקר אשר מעניין אותו אישית אך יעלה עובש בספריה, זוטות בתועלת החברתית - קביל, מפר חוזה ומועל באמון הבעלים וסופו לתת על כך את הדין. למצער אנחנו חבורה קולקטיבית והחברה שופטת אותנו כקבוצה, כך שהפרט שסרח משליח על הקבוצה כולה. עלינו כקבוצה ועל ראשי מדע המדינה כמנהיגים לכוון את הפרטים הרבים ליתן כיוון – להגדיר את המטרות.

החזון והמטרה
(1) הקמת בית ספר לפילוסופיה מדינית;
(2) הכשרת היודעים (הפילוסופים) והצמחת המנהיגים;
(3) הקמת יסוד איתן של ידע עיוני כתמיכה ערכית, רעיונית ומוסרית בשלטון;
(4) ביסוס שלטון החוק;

מטרות ערכיות הנטועות בחזונו ומשנתו של אפלטון עת הקים את "האקדמיה". הפילוסופיה המדינית הינה האליטה של האקדמיה, הטוב שבטוב: הכשרת הוגים מדיניים, הצמחת מנהיגים, הקמת מאגר ידע עיוני לתמיכה בשלטון החוק, בחברה, בחוקה ובחקיקה וזאת בראיה ועשייה חברתית אדירה. מה קרה לנו במדע המדינה במאה השנים האחרונות ? שכחנו את החזון ונסחפנו בריגוש המדעי – כמותי. הפסקנו להגות בדברים ערכיים וכפועל יוצא הפסקנו לחנך מנהיגים. מאגר הידע שלנו הפך למספרים סטטיסטים חסרי משמעות וחסרי יכולת ניבוי. הפקולטה למשפטים שאמונה על הגות משפטית, הכשרת שופטים ועורכי דין, השכילה להיכנס לחלל העצום שהשארנו מאחורינו. מה למשפטן ולהגות בענייני חוק וחוקה ? מה למשפטן ולהבנת החיים הפוליטיים ? החברה הענישה אותנו על הפרת החוזה והפקולטה למשפטים צחקה כל הדרך אל כיסא המלך.

הסחף המדעי. במאה ה- 20 לערך, פילוסופים מדיניים חשו עצמם שרלטנים, לא "מדעיים" למול עמיתיהם מהפקולטות למדעים מדויקים. שאלות בעלות משקל רב הועלו באותה תקופה בדבר נפקותה של הפילוסופיה הפוליטית ואופן עריכת מחקרי החברה. האם הם ניתנים להוכחה אמפירית? האם הם ניתנים להפרכה? באילו כלים אנו בוחנים אותם? הועלה חשש אמיתי וכן שללא כלים "מדעיים", אנו עלולים להיתפס לשרלטנות, לפסדו מדע, לממצאים שאינם מובהקים ותיאוריות לא רציניות. ההישגים הרבים בתחום המדעים המדויקים וההנחה הרווחת של חוקרים רבים כי עולמנו בעצם מתקיים בתחום הסטטיסטי, די בה בכדי להסביר את המשיכה האדירה של חוקרים בהוויורליסטים לגישות, לפרדיגמות, לכלי מחקר, לצורת הניתוח, לדיספלינה החד ערכית וכיו"ב, אשר נלקחו מהמדעים המדויקים. החוקרים הבהוויורליסטים העריכו כי בעזרת תצפיות אמפיריות יוכלו ליצור מבנים סטטיסטים לצורך מתן הסבר מתמטי בין שני מושגים או יותר ולחזות תופעות עתידיות שיתרחשו באותו תחום סטטיסטי. אם תשאל חוקר בהוויורליסטי מהי תכלית מחקרו וודאי ישיב לך כי העולם סובב על ממצאים סטטיסטים אשר נאספים באמצעות עשרות ומאות תצפיות אמפיריות ודוק אם תיקח תופעה רחבה ותפרוט אותה למאות בעיות קטנות ולכל בעיה יימצא פיתרון מוכח מדעי באמצעים סטטיסטיים, אזי תיבנה משוואה דוגמטית המסוגלת לנבות ולחזות את המחר. כאשר עוד ועוד פתרונות קטנים יובילו לפתרון המשוואה כולה. מאמרים פסיכולוגים שונים מרמזים על צורך אנושי תת ההכרתי חזק: "בריאה", הרצון של הפרט ליצר חיים מלאכותיים, בינה מלאכותית. החוקרים הבהוויורליסטים יטענו כי אם נקודד את החברה כולה, על כל ההקשרים הלוגים שבה למתחמים סטטיסטים על בסיס משוואה רנדומאלית הנקבעת על פי כיוון תנועתו של תא חי והרי שבנינו בינה מלאכותית. ההיגיון ברור אבל הטעות היא עצומה, בכאוס אינסופי האפשרות לבנות קשרים לוגיים משמעותיים דטרמיננטים בטלה בשישים. גם אם נאמין בפרדיגמה של חלוקת הבעיה להמון קבוצות קטנות, פתרונן ואיגודן במאגר הידע המצטבר, השקעת מיליארדי דולרים ומיליארדי שנות אדם - לא תצלח דרכנו. תיאוריית הקוונטים ותאוריית הכאוס משנים לחלוטים את כללי המחקר הבהוויורלי ולמעשה מרוקנים אותו מתוכן. ודוק הדבר לפתרון משוואה קוונטית הנדרשת להניח כי חתול בתוך קופסא סגורה עם צלוחית ציאניד הינו חי ומת באותו זמן נתון. חברים, גם אם נגיע בחקר כמותי לכמה מסקנות מעניינות וגם אם ניצור כמה משוואות דטרמיניסטיות גם אז אין תקפות לחקר הכמותי מהסיבות הבאות:

הראשונה נמצאת במישור הערכי: חקר כמותי סטטיסטי רק מנתח את הקיים, את המצוי, משחזר את הידע, נותן עוד זווית, אבל לא יוצר את הרצוי. ללא הפילוסופיה המדינית שהרי איזו נפקות יש למחקר כמותי ? והשנייה במישור המעשי: אין הכרה של המציאות אלא הערכה של המציאות. שום קביעה אינה נטולה התייחסות ערכית. גם אם תימצא מובהקות סטטיסטית בקשר בין שחיתות לדמוקרטיה שאז מהיא שחיתות? ומהי דמוקרטיה? ללא הגדרה של מושגים אלו איזה תוקף יש בכלל לממצאים אמפירים סטטיסטים ? ומה בדבר תופעות חברתיות המורכבות ממיליארדי פריטים שאינם ניתנים כלל להפרדה, לפירוק ולמחקר מעבדתי אמפירי ? כיצד נמדוד את השפעתם של משק כנפי הפרפרים בדרום סין על מתקפת הטרור שתתרחש לאחר שנתיים בבוטסואנה ? כמטאפורה לקושי בפתרון בעיה מורכבת על ידי חלוקתה לאלפי בעיות קטנות, אדמה את הדברים לפאזל ענק, ללא תמונה, קרי ללא מטרה לא נוכל להרכיב את הפאזל, כך גם עם חלקיו קטנים מדי בשביל ליתן הסבר או ממשק למחקר אחר. יטענו חברי הבהוויורליסטים שאפלטון עצמו מקים "האקדמיה" האיש בעל חזון הפילוסופיה הפוליטית, הוא עצמו גם מתמטיקאי ומכאן מה לך כי תלין עלינו ? אשיב כי אפלטון הוא רב תחומי בעל השכלה רחבה ומקיפה, כיאה לפילוסוף מדיני. בכוחה של המתמטיקה לתת ביטוי מילולי לצורות, לאידיאות והרי הפילוסופיה כמתמטיקה נותנת ביטוי מילולי אנליטי לאידיאות, לתופעות, לפרדוקסים וכיו"ב.

אין כוונתו של אפלטון ליצירת ביטוי מתמטי כגון: אי שחיתות X 2 = מובהקות דמוקרטית 0.003, אלא הגדרות אנליטיות מילוליות מופשטות של מושגים, רעיונות, תפיסות וערכים. את הדוגמא הקלאסית ניתן למצוא במיון המשטרים האנאליטי, יש לומר כמעט מתמטי, של אריסטו. חוקר החברה צריך להיות רב תחומי, בעל ידע וכלים נרחבים, ראו את ההוגים הגדולים, את היוונים, את הרצל ואת מרכס: תואר במחזאות, תואר בכלכלה ודוקטורט במשפטים, זוהי השכלה. ומה אצלנו התמקדות, התחקות, אנחנו חקיינים של המדעים המדויקים, כל מה שקורה שם, בנפסדות אנחנו מעתיקים אלינו: תואר ראשון, שני ודוקטורט במדע המדינה, התמחויות ספציפיות, תעתיקים גנטים של שכפול המדע והתקדמות איזוטרית לשום מקום. אין ערבול, אין סנכרון, אין דם חדש ושבירת פרדיגמות, הכל הבל הבלים.

אובדן הדרך. במקום להתעמת עם הביקורת הבהוויורלית, לבחון את עצמנו, לבדוק את הכלים בהם אנו משתמשים, בחרנו בדרך הקלה, עצמנו עיניים ונכנענו למקסם שב. ניתן לטעון שהגענו לכאורה לכמה ממצאים "מדעיים" מדהימים, בנינו מגדלים תיאורטיים עצומים ואדירים, אבל רק לכאורה, כי כאשר מסתכלים מתחת לקרקע, התדהמה משתקת, אלו מגדלים ללא בסיס, ללא מטרה וללא כיוון. פשוט מגדלים תיאורטיים בשביל מגדלים תיאורטיים. מדע בשביל "מדע" ולא בשביל הידע העיוני והתרומה לקידום החברה. מעניין לדעת מה היה קורה אם בפרדיגמה המחקרית השלטת בנו כיום, יופיע הוגה דעות גדול, פילוסוף מדיני מחונן כניקולו מקיוולי (1527 – 1469) ויכתוב ספר, נאמר בשם "המושל" בו הוא מתאר את הכלים שעל מנהיג המדינה המודרני להשתמש בהם בתבונה בכדי למשול, כולל כמובן עזרתה של פורטונה אלת המזל היפיפייה- הרי אנחנו נזרוק אותו מכל המדרגות את התימהוני הזה. למקיוולי, אריסטו ואפלטון אין מקום בבית ספרנו ! זה עצוב עד כמה שזה מגוחך.

אפלטון הקים את ה"אקדמיה" בכדי להכשיר פילוסופים, מנהיגים, מורים וחוקרים. ואנו ? אילו פילוסופים מנהיגים הכשרנו במאה האחרונה ? לאן אבדה דרכנו ? בפקולטה למשפטים מכשירים את עורכי הדין והשופטים של החברה, בפקולטה לרפואה מכשירים את הרופאים, האחיות וחוקרי תרופות, בחוג לפסיכולוגיה את הפסיכולוגים, בחוג לכלכלה את המנהלים, הכלכלנים, רואי החשבון וכיו"ב... ובמדע המדינה ? אנחנו מקדמים את המדע של עצמנו, בשביל המדע של עצמנו, לשום מקום מהותי. לאן אבדו המטרות הגדולות שלנו ? איפה התרומה לחברה ? מה ההצדקה של קיומנו ? שכחנו מאין באנו ואנו הולכים כיום לשום מקום. בכל שנה קמים הסטודנטים החדשים במדע המדינה וטוענים שחשבו כי במדע המדינה דרושים מנהיגים ולא חשבו כלל שבאו לחוג לסטטיסטיקה. ובכל שנה קם פרופסור חביב, שמצהיר כי הוא הוגה ולא חוקר ואל שניהם אנו מסתכלים בסלחנות. אבל אנחנו הטועים !

נציגי ציבור. בהיותנו חברים במוסדות האקדמיים של החברה אנו בעצם נציגיה, אנו אנשי ציבור, החברה היא זו שמאפשרת לנו את המחקרים, את הלימודים. וכפי שכבר ציינתי קיים חוזה מכללא בין החברה ובינינו, אנחנו חוקרים והוגים לטובת קידום החברה. אבל... רוב המחקרים שלנו במדע המדינה אנוכיים, אגוצנטריים, הצ'ופצ'יק של הקומקום, דוקטורט בשביל קידום עצמי, רובם מעלים אבק בארכיונים של הספריות. כלום, חולפים עם הרוח. סוקרטס, אפלטון, אריסטו, מקיוולי, מרכס ואחרים יחקקו לנצח בתודעה החברתית כחוקרי הידע לטובת קידום החברה, בעוד חוקרים מוכשרים אחרים ישכחו ביגון הזמן, עקב מחקריהם האיזוטריים לחברה, הבטלים בשאלות המשניות, האמפיריות אך חסרות החשיבות. כאשר המטרות קטנות, האנשים קטנים. שכחנו מה חשוב ומדוע אנו פה. מרוב התלהבות ממספרים, מפרדיגמות, ממילים גדולות, שכחנו את חזות הכול, את המטרה, את התכלית. חברים, אנחנו כאן בשם החברה והיא זו שצריכה להנות מהמחקרים שלנו. בכל יום ישאל החוקר את עצמו כיצד קידמתי את החברה היום ?

אנו שליחי החברה, נציגי הציבור. החברה היא ששלחה אותנו לכאן, החברה היא שממנת אותנו ואנחנו אמורים לתרום לה בחזרה, אנחנו כאן בשביל החברה. דבר נורא פשע בתוכנו, החברה כבר לא מעניינת אותנו, הפסקנו לתרום לחברה, הפסקנו להכשיר מנהיגים פילוסופים, הפסקנו לחקור בשאלות ערכיות ומוסריות כבדות, והתחלנו להתעסק בזוטות, בדברים הטפלים, במשתנים אמפירים איזוטרים, בקידום המחקר המצומצם, הספציפי, הצר של כל אחד מאיתנו וצרכיו הוא, לעצמו.

אמור מעתה: "פילוסופיה מדינית". הפוסט מודרניזם, לעניות דעתי הבטלה, אינו דבר חדש, אלא פשוט הגדרה שנשמעת טוב יותר בתקופה הפוסט מודרניסטית. שהרי סוקרטס, אפלטון ואריסטו דנו בדברים אלו מקדמת דנא: הגדרת היופי, ההנאה, הטוב העליון. האם בכלל ניתן להגדירם ? הפוסט מודרניזם קובע כי אין הכרה אלא הערכה, אין קביעות אובייקטיביות ואין מוחלט. ניתן לחלוק על כך, שכן יתכן וקיימות הגדרות מוחלטות אך אין לנו את הכלים לחוקרן ולכן אנו משתמשים באקסיומות. יחד עם זאת יש להכיר בעובדה כי מעטות הן השאלות האובייקטיביות אם בכלל, הניתנות למחקר ללא התייחסות ערכית ומתוך ציפייה לחיזוי עתידי סדור. יש להתייחס לגישה הבהוויורליסטית כמשלימה, כמאפשרת תמונה נוספת וזאת במקרים מסוימים וספציפיים בלבד. למשל, במחקר המנתח את הקשר בין מתן קצבאות ילדים דיפרנציאליות לגודל המשפחה למול שיפור במצב הרווחה של המשפחה. הרי אלו הם נתונים אמפירים מדידים, ניתן להסיק מהם קשר מובהק ולהגיע למסקנה דוגמטית, שמדיניות סעד המעניקה קצבת ילדים דיפרנציאלית גדלה לפי מספר הילדים תביא בהכרח להרעה במצב הרווחה בטווח הארוך ולדרדור המשפחה למעגל העוני. הגישה הבהוויורליסטית אינה מתה, אבל יש להשתמש בה בזהירות, יש לאשר אותה רק כאשר בכוח ממצאיה להנפיק ידע עיוני חשוב לטובת החברה.

תשובה חלקית לביקורת. אנשי מקיאבלי וודאי יאמרו כי אינם מוטרדים כלל מהשאלה האפלטונית: מיהו הראוי לשלוט? ויבקשו להכשיר את אלו המסוגלים לשלוט במדינות כפי שהן. אשיב ברוחו של הגל כי הסתירה מתיישבת וההיסטוריה מראה כי המנהיגים הגדולים המונעים מכוח תאוות השלטון שבהם עצמם, שימשו למעשה כלי שרת בידי החברה וקידמו את "רוח העולם" והחברה למדרגה מפותחת יותר. בהחלט ראוי כי נלקח בחשבון במהלך הכשרת המנהגים לעתיד הכשרה פילוסופית והכשרה פרקטית התנסותית. מבקר קשוח ביותר יהיה הוגה הדעות קרל פופר, אשר טען כי ההיסטוריה כבר לימדה אותנו מי הם "היודעים", שכל מי שניסה להציג אמת אחרת משלהם גזר על עצמו כליה והלא הם הפשיסטים הגדולים של ההיסטוריה.

לעניות דעתי, אין בתפיסת השלטון על ידי עריץ "יודע" שקר ולהכשרת מנהיגים פילוסופים, שקיבלו גם כלים פרקטיים להתמודדות מנהיגותית. בחירתם כמנהיגים תעשה בסופו של דבר על ידי כלים דמוקרטיים מוכרים ולמה דומה הדבר להכשרתם של הרופאים בכלים תיאורטיים ופרקטיים כשאר בסופו של יום אדם חולה יכול לבחור אומנם מיהו הרופא המועדף עליו, אבל הוא יבחר ברופא.

ביקורת צפויה נוספת הינה כי החברה אותה אנו אמורים לשרת הרי זרקה את הפילוסופים מתוכה, כל אחד מאיתנו מכיר את המשפט שהמורה שלו אמרה לו בכיתה ג' "תפסיק להתפלסף", פילוסוף בחברתנו הינה מילת גנאי. הפילוסופיה אינה מתה, אנחנו פשוט נהגנו בה שלא ביושר ולעיתים הפילוסוף המחונן אינו בהיר דיו לחברה בת זמנו וזהו גם חסרנו. לעניין זה אביא מדבריו של חוזה המדינה, תיאודור הרצל, שכל אדם הקורא את סיפרו וחזונו רב ההשראה שהקדים את זמנו, אינו יכול שלא להיווכח כי: אם נרצה אין זו אגדה.

לעתיד לבוא. ראשית יש לחזור אל החזון והמטרות באקדמיה לפילוסופיה פוליטית:
(1) הקמת בית ספר לפילוסופיה פוליטית;
(2) הכשרת היודעים (הפילוסופים) והצמחת המנהיגים;
(3) הקמת ייסוד איתן של ידע עיוני כתמיכה ערכית, רעיונית, מוסרית בשלטון;
(4) ביסוס שלטון החוק.

שנית יש לזכור כי בסופו של יום כתוב בתעודות שלנו "דוקטור לפילוסופיה" וכך עלינו להתנהג וכך עלינו להעריך את עצמנו, איננו חוקרי פילוסופיה מדינית לשם מחקר אלא לשם הגות, לא בחקר המצוי אלא ביצירת הרצוי. כדי להכשיר את "הידועים" פילוסופים הבקיאים בחיים הפוליטיים בכדי שמתוכם יצמחו מנהיגי העתיד יש לפתוח בשני מהלכים:

בטווח הקצר בניית תוכן הכשרה והבניית כלים מתאימים להבנה וניתוח של העולם הפוליטי על ידי הפרט הן בהיבט תיאורטי עיוני והן בהיבט של הכשרה פרקטית יישומית לטובת הקניית כלים ומיומניות הנדרשים ממדינאי. יש לקחת בחשבון שהחלל תפוס כיום על ידי המשפטנים ולכן ההכשרה המלאה של לימודי פילוסופיה פוליטית תהיה רב תחומית ולתואר דוקטור.

בטווח הארוך, ההכרחי, שהרי האדם הפוליטי במחוזותינו נבחר לאו דווקא על פי כישוריו או כישרונו, אלא על פי יכולתו למכור אידיאולוגיה וזו הסיבה מדוע התהליך יארך זמן עד שיחלחלו. דוגמא טובה מצויה בשוק העסקי פרטי, בו אף אחד לא מחויב לקריטריונים בבחירת עובדים, אך לאחר הרבה מאוד זמן, גם החברות הפנימו שעדיף לבחור בבוגרי תואר שני במנהל עסקים. כאשר נייצר דוקטורים צעירים ומוכשרים, בעלי דעות ערכיות והשכלה רחבה, לאט לאט זה יחלחל גם למערכת הפוליטית עד שיפרוץ אותה (המשפטנים, לכל הפחות, הצליחו).

הקמת מאגר הידע העיוני צריך להיות בתמיכה לשלטון החוק ולקידום החברה. בכל יום, השאלה כיצד קידמנו את החברה, מהי תרומת המחקר לחברה, מהו הערך המוסף, כיצד ניתן ליישם את המחקר בחברה וכיו"ב חייבת לקבל ביטוי. ראשי התארים המתקדמים חייבים להקדיש את מירב המשאבים האקדמים העומדים לרשותם לקידום החזון והמטרות החברתיות, לרבות כיוון ותשאול החוקרים הצעירים כיצד יתרום מחקרם לקידום החברה, איזו תועלת תצמח לחברה מכך וכיצד בכוונתם ליישם בפועל את מחקרם בחברה. מדע לשם מדע גרידא – לא בבית ספרנו.

אף פעם לא מאוחר, אך אם לא נעשה כן סופנו שהחברה תזרוק אותנו ממדרגות האוניברסיטה, ממגדל השן שלנו ואז יקרא זרתוסטרא[3] קבל עם, עדה וחברה ויאמר הוא במקומנו: "המדע מת יחי המלך החדש יחי הידע החברתי". עלינו לחזור להיות עמוד השדרה, המרכז, לב העשייה האקדמית. הוקמנו בשביל כך, קיבלנו את התפקיד החשוב ביותר של הכשרת מנהיגים וקידום החברה.

[2] "חוקים" [שלטון החוק במדינת מאגנסיה], כתבי אפלטון.
[3] כה אמר זרתוסטרא, פרדריך ניטשה